הבלוג

מנגנון השמחה

שמחה היא סובייקטיבית היא פועל יוצא מפרשנות שלנו למצבים שונים. גם הפרשנות למצבים השונים היא סובייקטיבית. יש אנשים שמתפרצת מהם שמחה בקניינים גשמיים ויש אנשים שהשמחה מתפרצת מהם בקניינים רוחניים.

ממחקר מדעי על בסיס נסיוני השמחה העמוקה ביותר והגדולה ביותר היא השמחה המתפרצת מקניינים רוחניים ולא בהכרח אחרי קניית נכס בקפריסין. אני זוכרת את התקופה של טרום חיפושיי הממשיים אחרי המשמעות שבחיי. התקופה שחיי התנהלו יותר במישור הגשמי השמחות שהופיעו היו סביב מערכות יחסים טובות במשפחה, בחברה. מהילדים, מהקרובים לי, מהצלחות שלי ושל יקיריי. מדברים שרציתי להשיג והשגתי. בהשגת הדבר הייתה שמחה שחלפה לה די מהר. אחריה היה מרדף להשיג משהו נוסף. בהשגה של הדבר הנוסף הייתה שמחה ששוב פגה לה, וכך הלאה.

אפשר להמשיל זאת לכוס שממלאים אותה עד סופה, כשהיא התמלאה מגיעים לשמחה ואז כבר אי אפשר למלאה שוב והשמחה נעלמת. מחפשים אז כוס נוספת למלאה ושוב כשהיא מלאה עד גדותיה – כשהשגנו את מה שרצינו, אנחנו שמחים שוב בהשגת הדבר ואז השמחה נעלמת לה שוב.

אנחנו רואים זאת בילדים. ילד שרצה משחק כלשהו כל כך שמח כשהוא מקבל אותו, הוא משחק בו ודי מהר מאבד בו עניין. כך גם אנחנו מתנהלים בחיים הגשמיים שלנו. ברור לנו שיש כאלה שהם טיפוסים שמחים יותר באופיים ויש כאלה שפחות, אבל מנגנון הופעת השמחה והעלמות השמחה הוא זהה אצל אלה ואצל אלה. תדירות פעולת המנגנון היא שונה.

את מנגנון השמחה הבלתי נגמרת למדתי על בשרי כשהתעמקתי בלימודי חכמת הקבלה במכללת קבלה לעם. חכמה שהיא מדע המתעסק בקבלה של האושר והשמחה האין סופיים. המנגנון הוא מנגנון של קבלה, אך בניגוד לחיים המוכרים לנו, בהם אנחנו מתקיימים במילויים שנגמרים. מנגנון השמחה האין סופית משול לכוס ללא תחתית. זהו מנגנון של קבלה אין סופית מכל השפע שיש לעולם הזה לתת לנו. אך במקום לקבל, להיות שמח בקבלה הזו ולהסתם, אנחנו מקבלים, שמחים בקבלה ומעבירים הלאה, ושמחים עוד יותר בהעברת מה שקיבלנו לחברה. הזכות לגרום הנאה למקור שרצה לתת ולשמח אותנו בנתינתו גורמת לנו שמחה. היכולת להעביר הלאה את מה שהוא מעניק לנו גורמת לנו גם כן שמחה. היכולת להדמות למקור השפע ולתת כמוהו את מה שקיבלנו ממנו גורמת לנו שמחה רבה. וכך אנחנו נמצאים בלופ אינסופי של קבלה ונתינה שהם מקור בלתי נדלה של שמחה.