עלינו לארץ מברית המועצות לשעבר בשנות השבעים. האומה הסובייטית הוקמה מתוך כוונה ליצור חברה שוויונית וצודקת. יהודים רבים לקחו חלק מרכזי במהפכה הקומוניסטית. למרות זאת, כולנו יודעים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. זה לא ממש עבד. הורי, שנולדו וגדלו בברית המועצות, הרגישו תמיד שהם מופלים לרעה מהרבה בחינות, למשל, שהאפשרויות שלהם להתקדם מבחינת מגורים או תעסוקה חסומות בגלל יהדותם. לכן, ברגע שהדבר התאפשר, הם ויתרו על כל רכושם ועלו לארץ.
חלק מקרובי משפחתנו שעזבו גם הם את ברית המועצות, עשו את דרכם לארצות הברית. אצלנו לא עלתה אופציה כזאת. הורי בחרו לעלות ארצה, בעקבות סבי ז"ל, שהיה ברור לו שהמקום היחיד ליהודים הוא ישראל. סבי נסע לבקר את אחיו בארצות הברית בסוף שנות השישים, מעשה נדיר בתקופה הקומוניסטית, ובאופן חריג עוד יותר הוא גם חזר לברית המועצות, לאחר מספר חודשים. בעקבות הביקור הזה בארצות הברית, הוא הרגיש בוודאות שלא זה המקום בשבילנו.
אז למה תמיד שונאים אותנו לאורך כל כך הרבה דורות? למה נטפלים דווקא אלינו? אנחנו עם כל כך קטן ביחס לאוכלוסיית העולם, אבל הרבה אנשים בכל רחבי העולם מתייחסים אלינו היהודים כאילו אנחנו אשמים בכל הצרות שלהם. זה מאוד לא מובן וגורם לתסכול רב, כי מרגיש שאין ממש בהאשמות האלה ואין משהו שאנחנו יכולים לעשות שיפיס את הזעם הלא רציונלי הזה. כאשר הוקמה מדינת ישראל, חשבנו שבכך יבוא הקץ לסבל של דורות רבים וכל יהודי יוכל לבחור לחיות בה ולא לסבול מגילויי אנטישמיות. הבעיה, שגם מדינת ישראל, כבר מיום היווסדה, היא יעד לשנאה גדולה, גינוי והאשמות שמגיעות מכל רחבי העולם. נראה כאילו שאין לנו לאן לברוח מזעם אומות העולם עלינו. ואני ממש מנסה להבין, למה הם כל כך כועסים עלינו?
