ישנן סיבות רבות להופעת חרדה אך יחד עם זאת בפועל לא תמיד ממש ברור למה היא הופיע ויותר מכך מדוע אינה נעלמת. חרדה מוגדרת כמצב פסיכולוגי ופיזיולוגי המתעורר באדם כתוצאה מאירוע כלשהו או כתוצאה מסיטואציה בלתי ברורה. בהתקף חרדה האדם מתמלא מחשבות על מצב מאיים ממשי או דמיוני.
חרדה מובדלת מפחד. הרגשת פחד היא חלק ממנגנון ההישרדות של האדם. את התגובה לפחד ניתן חלק לשתיים: אפשרות ראשונה – אדם בוחר לברוח ממקום הסכנה, אפשרות שנייה – הוא בוחר להילחם כנגד גורם הפחד. לעומת זאת, חרדה אינה ניתנת לשליטה ולא ניתן להימנע מהופעתה. אדם במצב חרדה מרגיש חוסר אונים. חרדה יכולה להופיע בעוצמות שונות עד לרמה של חוסר תפקוד.
פסיכולוגים, בראשם זיגמונד פרויד, קבעו כי החרדה נוצרה כדי לאפשר לאדם לזהות סכנות פנימיות או חיצוניות לאדם שנוצרות במודע או בלא מודע. הגורם הראשון לחרדה הוא תחושה מפני סכנות קיומיות כמו חרדה מחדר סגור, חרדה מבעיות כלכליות, חרדת נטישה ועוד. הגורם השני לחרדה, על פי פרויד, הינו חשש מעונש כתוצאה מאיבוד שליטה על הדחפים הבסיסיים של האדם אל מול דרישות החיים. הגורם השלישי הינו חרדה מוסרית, כלומר עונשים להם צפוי האדם לקבל כתוצאה ממעשים לא מוסריים שהאגו דוחף אותו לבצע.
גישה אחרת לחרדה הינה הגישה הביהביוריסטית. מפתחי הגישה קבעו שחרדה הינה תוצאה של התניה, כאשר גירוי חיצוני שהיה במצב נטרלי עד כה, מתקשר אצל האדם עם הרגשת פחד והגירוי המתמשך מייצר באדם תחושת חרדה. התחושה עלולה להגיע ברמות קיצוניות לדרגת פוביות, כלומר מצב נפשי כרוני של פחד מוגזם, הפוגע בחיי היום יום של האדם.
הרגשת החרדה גורמת לאדם פגיעה בעיקר ביחסים עם אנשים אחרים, בתחום החברתי והן בתחום הבין אישי. בישראל, כנראה לאור המצבים הביטחוניים, חוסר היציבות הכלכלית והקיטוב החברתי, כמות הפונים לטיפול עקב הרגשת חרדה גבוהה יותר מאשר במדינות מפותחות אחרות. מעניין שבתחום הדיכאון שלעיתים הינו פועל יוצא של הרגשת חרדה מתמשכת, כמות הפונים לטיפול קטנה יותר מאשר ביתר המדינות.
