הבלוג

שם המשחק

לפוליאנה יש שתי צמות והמון נמשים והיא הילדה הכי עליזה בעולם וזה לא קל, כי פוליאנה היא יתומה בת אחת עשרה שחיה עם דודתה, פולי, המרירה והקשוחה, אבל פוליאנה ממשיכה קדימה, כמו שאבא לימד אותה. היא מחפשת את הטוב בכל דבר בעזרת משחק ששמו "פשוט לשמוח", דרכו היא מצליחה לחולל שינוי בעיירה שלמה ולהדביק אפילו את דודתה הבודדה בשמחת החיים שלה. אלא שאז היא עוברת תאונה קשה וכבר אינה יכולה פשוט לשמוח. מה יקרה לפוליאנה ומי יעזור להחזיר את האור שאבד לה? 

הכל התחיל בעלית הגג הלוהטת ששם שיכנה אותה דודתה, וכשפתחה את החלונות, כדי שיכנס אויר, נכנסו גם המון זבובים. מיד צוותה דודתה לסגור את החלונות ונתנה לה עלון שתקרא עד כמה מזיקים מביאים מחלות הם הזבובים. אחרי חצי שעה מוצאה הדודה את פוליאנה נרגשת ומאושרת, כי גילתה שרגלי הזבובים יכולות לסחוב ולאגור כמות עצומה של דברים (פי כמה וכמה מגודלם של הרגלים הזעירות של הזבובים).

פוליאנה אוהבת לצאת לשליחיות כי היא אוהבת אנשים והיא מצליחה לשמח גם את האנשים הכי עצובים, ממורמרים ומרתיעים ממש כמו האור של ספר הזוהר. למשל גברת סנאו ששוכבת חולה במיטה. כשפוליאנה מביאה לה רגל קרושה היא רוצה מרק עגל וכשמביאים לה מרק עגל היא רוצה עוף, וחוזר חלילה, עד אין סוף. פוליאנה מביאה לה את שלושת התבשילים,וכשהיא מתלוננת, כדרכה, היא נאלצת לבסוף להיכנע. תוך כדי זה פוליאנה מצליחה להאיר את חדרה, לסרק אותה ולשכנע אותה שהיא כל כך יפה. כשפוליאנה נדרסת ושוכבת רתוקה למיטה והיא שומעת את גזר דינה הנורא, שלא תשוב ללכת לעולם היא בוכה ובוכה כי לא מוצאת שום דרך לשחק את משחק השמחה.

ואז מגיעים אל ביתה כל אנשי העירה ומספרים לדודתה את כל הניסים והנפלאות שחוללה אחיניתה הקטנה. פוליאנה שוב מצליחה לשמוח כשהיא אומרת "כמה טוב שהיו לי רגלים שדרכם יכולתי לשמח את אנשי העירה האהובים". ובכן, האור חוזר אליה וגם אחרי חודשים ארוכים של ריתוק היא מתחילה שוב ללכת, להפתעת כולם ולשמחתנו אנו.