חודש: יולי 2020

"מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב') ט' באב מציין את חורבן בתי המקדש, אולם לכל אורך ההיסטוריה גזרות רעות ותהליכים קשים קשורים לזמן הזה, זהו זמן קשה לעם ישראל, אולם מתוך הקושי אנו גדלים.

אנו יודעים שזמן ההיריון והלידה בפרט, חווים בתוכם סכנות רבות לאם ולוולד. בתקופת המקרא, מקום הלידה נקרא"משבר", ( ”וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה“ (מלכים ב׳ יט, פסוק ג). העובר,שלא יכול לסבול יותר את מצבו בתוך הרחם, שמרגיש לחץ, שחייב לצאת למקום חדש, מוביל את עצמו לחיים בדרגה חדשה. כך גלגל החיים, כל משבר מוליד דרגת התפתחות חדשה.

שנאת חינם בעם ישראל מושרשת לאורך כל ההיסטוריה זה מוטיב שחוזר על עצמו לאורך הדורות. למרות הסבל הנורא שפקד את עמנו, עדיין לא למדנו את הטכנולוגיה איך לגשר על פער השנאה! לאורך ההיסטוריה נראה כי שנאת העמים שמרה עלינו כעם, ובזמן שהשנאה שלהם שקטה, אנחנו חזרנו לפעול ולהרע לעצמנו. השאלה הגדולה למה אנו לא מצליחים לשבור את "הדפוס" הנורא הזה. האם גורלנו לחיות במלחמה תמידית (חיצונית ופנימית).

נחזור לימינו, נראה "שהקורונה" לא עושה עלינו רושם אנחנו לא מוכנים לקבל עלינו את ההגבלות, נראה כי העם שבור וחצוי. המחאות השונות הם ביטויים לאי הסכמה ופילוג. אין הסכמה שהמגפה היא הבעיה שאיתה אנו מתמודדים. חלקים מהעם טוענים כי הבעיה היא ראש הממשלה, חלקים טוענים כי הבעיה בג"ץ, ישנם עוד הרבה טענות ומחלוקות. בעיקר בולטת השנאה ברשת. קללות, השמצות ושקרים הם ה"נורמה" והכי מסוכן שכל צד מרגיש וחושב שהוא אוחז באמת!

נראה כי האנושות בכללה נמצאת במדרון תלול מאוד, הכלכלה לא תחזור להיות כמו שהייתה. הקיצוניות גוברת, מהומות גוברות, נמצאים בסיר לחץ מטורף שנראה כי יכול להתפוצץ בכל רגע. האנטישמיות גוברת בעולם, נראה שבקרוב כולם יפנו יד מאשימה כלפינו. אנחנו חייבים לתפוס את עצמנו ואולי אחד את השני ולהסכים שדווקא על פני השוני והשנאה חייבים לבצע שינוי. המשבר הכללי, בריאות כלכלה חברה, צריך לעורר אותנו לשאלות אמיתיות. איך ממשיכים, לאן העתיד לוקח אותנו,מה נדרש מאיתנו?

כולי תקווה שנזכה להשתמש בזמן המיוחד דווקא להתקרבות בינינו. אין לנו עם אחר והעתיד שלו תלוי באיחוד. כמו שכתוב "על כל הפשעים תכסה אהבה" (משלי י, פסוק יב).

רואים אנחנו מזה עשרות שנים כאשר מגיעה תקופת בין המצרים אותם שלושה שבועות עד ט' באב, אמנם כולם מדברים על חורבן הבית , אבל מעבר לאיזה קומץ קטן של אוכלוסייה שצמים ומתפללים על האירועים שקשורים לאותו חורבן בית המקדש אף אחד באמת לא מתייחס לזה בצורה יותר מידיי רצינית. 

יש כאלה שזה משפיע עליהם מכיוונים כאלה שבאותו יום הילד לא יכול ללכת לקייטנה ואחרים שבאותו יום לא הולכים לעבודה כי יש יום בחירה ואו חופשה , עכשיו זה פחות רלוונטי מכיוון  שחלקנו  כבר עובדים מהבית . 

מה בעצם מסמל לנו אותו חורבן ?  אז זהו שהוא מסמל שנפלנו לשנאת חינם, כדי להבין זאת אז נספר  שבתקופת בית המקדש הראשון והשני העם כולו התנהג בצורה של ואהבת לרעך כמוך , זו הייתה צורת החיים שהתבטאה באותה עת בזה שהיחס לזולת יותר חשוב מלמלא את עצמי או מה שנקרא היום בתקופתנו אגואיזם . 

אותו עניין של ואהבת לרעך כמוך או קירבה וקשרים טובים בין בני אדם נשבר ואלה הסיבות לחורבן בית המקדש הראשון וכמובן גם לחורבן בית המקדש השני , לא מדובר פה באיזה מבנה שמורכב מלבנים וכל מיני חומות שנפלו , אלא מדובר בשבירה של קשר בין בני אדם ממצב של אהבה התהפך לשנאה .

ואותו אגואיזם מתבטא בזה שבעשרות השנים האחרונות אנו חווים התפרצות גדולה מאוד של אגו שמשפיע על כל תחומי החיים שלנו,  העובדה שאנחנו עושים שימוש ברצונות שלנו כדי לנצל את הזולת ולחיות על חשבונו הגיעו לשיאים .

 אותו רצון ליהנות או אגו מכתיב לנו בימים אלו צורת חיים מעוותת לחלוטין שבה אני כל הזמן רץ אחרי הזנב ורוצה למלאות את עצמי ולקנות דברים חדשים , ואז רואה אצל השכן מוצר חדש כזה או אחר ורץ שוב לקנות והעניין הוא שאני לא באמת צריך אלא שהסביבה משפיעה על האדם .

 מה שעצר אותנו פתאום מבלי לשאול לדעתנו זו המגיפה שהתפרצה בכול העולם , והיא זו שבלמה ועצרה את אותה ההתפתחות  אגואיסטית של העולם , ושלחה אותנו להתרחק אחד מהשני מתוך כוונה שאנחנו נלמד איך מתנהגים  יפה אחד כלפי השני,  ונלמד לאהוב אחד את השני ולתת יחס טוב אחד לשני וזה בעצם עניין השבירה , כך שהוא נוגע לכול אחד מיושבי כדור הארץ .

האגדה מספרת שבזמן שהרומאים החריבו את בית המקדש, בכו כל חכמי ישראל ואילו רבי עקיבא צחק. שאלו אותו למה אתה צוחק ?  שאל אותם למה אתם בוכים ? ענו לו החכמים כי בית המקדש נחרב , ענה להם בדיוק בגלל זה אני צוחק.

ואמנם זוהי תשובה מאוד מוזרה אבל יש לה היגיון אם בוחנים את כל תולדות עם ישראל. במקרה של עם ישראל, תמיד גאולה גדולה מגיעה אחרי אסון גדול. אברהם אבינו כבר הבין זאת כאשר שאל את אלוהים איך אדע שצאצאי ירשו את ארץ ישראל ? והתשובה: דע כי הם יהיו עבדים במצרים ויסבלו שם 400 שנה. כלומר המקרה הרע הוא סימן להמשך הטוב. 

כך גם אנחנו יכולים לראות את הקמת מדינת ישראל, אירוע שללא ספק הוא נס, ואין שום דוגמה לכך בכל ההיסטוריה העולמית. מעולם לא הצליח עם שהוגלה לשרוד גלות של 2000 שנה ולחזור לארצו ולהקים שם מדינה. אך לאירוע הזה קדם אירוע רע וקשה, מלחמת העולם והשואה, אירועים אלו תרמו רבות להקמת מדינת ישראל, הן מצד היהודים שחיפשו מקלט בארץ ישראל והן מצד מדינות העולם שהרגישו בושה וחובה למצוא פתרון לעם ישראל. לכן לכל אירוע רע ככל שיהיה בהיסטוריה שלנו עשויות להיות שתי פנים, האירוע הרע בעצמו, ואירוע טוב שמגיע אחריו. 

מי שרואה רק את האירוע הרע ודאי שיבכה על מר גורלנו, אך מי שרואה יותר רחוק, ויש לו הבנה שזהו סימן לכך שאירוע טוב מגיע, הוא יצחק משמחה על האירוע הטוב שמתקרב. מכאן ברור ההבדל בין רבי עקיבא לחכמים האחרים, רבי עקיבא כבר ראה את חורבן הבית כסימן לאירועים הטובים שיגיעו, אפילו אם הם יגיעו 2000 שנה אחר כך.

ואולי גם אנחנו נמצאים בתקופה כזו, תקופה שבה נראה שהאחדות הפנימית מתרסקת, שהשחיתות מתפשטת, ואין לאזרחים אמון בממשלה, בפוליטיקאים , במשטרה ואפילו בבית המשפט. האם מצב זה הוא רק מצב רע שיביא אותנו לאירוע טוב בהרבה ? האם אנחנו צריכים לצחוק או לבכות על המצב הנוכחי ? זה תלוי, אם אנחנו רק מסתכלים על המצב הנוכחי הרי שאנחנו צריכים לבכות, אבל אם נראה איך זה מקדם אותנו למצב הטוב, למצב של אחדות מחודשת, למצב שבו אנחנו מבריאים את החברה שלנו, אז אנחנו צריכים לצחוק משמחה , בדיוק כמו רבי עקיבא.